הקדמה לדין אכילה ושתייה לשיעורין

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

הקדמה לדין אכילה ושתייה לשיעורין:

א. אסור מהתורה לאכול או לשתות אפילו כל שהוא, אמנם חיוב כרת במזיד נאמר רק לאוכל ככותבת הגסה ושותה מלא לוגמיו, אך האוכל או שותה פחות מכך, אף שעבר איסור דאורייתא, אינו מתחייב בכרת.

ב. עפ"י האמור נפסק כי חולה שדי לו לאכול או לשתות פחות משיעורים אלו, צריך לאכול פחות מכשיעור. ולפיכך אדם החושש שע"י ההליכה לבית הכנסת יצטרך לאכול או לשתות יותר (אפי' אם יצטרך לאכול עוד מנה של פחות מכשיעור), מוטב שיישאר לנוח בבית. כמו כן עדיף שהבעל יישאר לעזור לאשתו אם ע"י כך תצטרך לאכול פחות.

הסבר כיצד אוכלים ושותים לשיעורים:

א. שיעור אכילת פחות מככותבת הגסה באוכל מוצק הוא 30 סמ"ק, שהוא נפחה של קופסת גפרורים רגילה [שיעור זה נמדד לפי נפח ולא לפי משקל]. ושיעור שתיית פחות ממלא לוגמיו הוא 40 מ"ל. ואף ביוה"כ מותר למדוד את האוכל או המשקה כדי לדעת אם הוא פחות מכשיעור [בבית הרב ניתן לקבל כוסיות מדידה לאוכל, וכן שלוקים של 40 מ"ל].

ב. מאחר וכאמור, צריך לאכול ולשתות פחות מכשיעור, צריך להפסיק בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה שיעור "כדי אכילת פרס", שהוא 9 דקות לחומרא.

ולכן יעשה כך: יאכל פחות מכשיעור [היינו 30 סמ"ק], ימתין 9 דקות, ולאחמ"כ יכול לאכול מנה נוספת של פחות מכשיעור, וכן הלאה. וכן בשתייה, ישתה פחות מכשיעור [היינו 40 מ"ל], ימתין 9 דקות, ולאחמ"כ יכול לשתות מנה נוספת של פחות מכשיעור, וכן הלאה. חולה הנצרך עפ"י הוראת רב להמתין פחות מזמן זה בין האכילות והשתיות, יכול לצמצם את זמן ההמתנה ל-4 דק', ואם יש צורך, די שימתין גם שתי דק' [במקום צורך גדול של שתייה מרובה במהירות, אפשר לשתות את הכמות הנצרכת בכמה לגימות, אבל לא בלגימה אחת].

ג. אופן זה אמור לאדם האוכל את הפחות מכשיעור באופן נורמאלי [שהוא זמן קצר מאד], אך אדם שאוכל או שותה מאד לאט, אינו צריך להמתין 9 דקות בדווקא בין אכילה לאכילה, אלא יאכל את הכמות המותרת הנ"ל בתוך פרק זמן של 9 דק', ולאחמ"כ שוב יאכל את הכמות המותרת הנ"ל בתוך פרק זמן של 9 דק'.

ד. המתנת זמן נאמרה רק בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה, אך בין אכילה לשתייה לא צריך להמתין כלל, ואפשר לאכול ומיד לאחמ"כ לשתות.

ה. חולה שהותר לו לשתות, אינו צריך לשתות דווקא מים, אלא יכול לשתות גם שתייה מתוקה [ולפעמים אפי' כדאי שישתה שתיה מתוקה, כיון שהיא מחזקת יותר ויכול לשתות פחות].

ו. דוגמאות של מאכלים פחות מכשיעור שהותרו לחולה: רבע פרוסת לחם פרוס, ביסקוויט אחד בגודל הממוצע הוא ודאי פחות מכשיעור. וכן 10 בייגלאך שמיניות במלח של חברת בייגל בייגל בחבילות של 400 ג'. מומלץ שלא לאכול לחם או חלה, שכיוון שיש בהן הרבה חללי אויר, אזי נפחן גדול, וממילא אי אפשר לאכול מהן הרבה. ולכן עדיף לקחת מאכלים שאין בהם כ"כ נפח, וכך אפשר לאכול מהן יותר.

ז. כל חולה הנצרך לאכול או לשתות, צריך לברר אצל רופא את כמות האכילה או השתייה הנצרכת לו לכל היום, ואותה לחלק לשיעורים, אך לא יאכל או ישתה יותר מהנצרך לו [רוב החולים שיש בהם סכנה די להם בשתייה לשיעורים של ליטר נוזלים, ויש חולים הנצרכים לליטר וחצי נוזלים, אך בדר"כ אין צורך באכילה, ולכן אסור להם לאכול, אפי' לא לשיעורים].

ח. דוגמא לחלוקת השתייה לשיעורים: חולה הנצרך לשתות שלשה ליטר נוזלים ביום, יכול לחלק את השתייה באופן זה – במוצאי הצום ישתה ליטר וחצי, ואת הליטר וחצי הנוספים ישתה לשיעורים במשך יו"כ. ולפי מה שהתבאר שאפשר לשתות 40 מ"ל בכל כעשר דקות, נמצא שאפשר לשתות כרבע ליטר בשעה, ובשעתיים – חצי ליטר, ובארבע שעות – ליטר. וכך יחלק את השיעור הנצרך לו במשך היום.

מצו"ב קובץ הוראות מעשיות לחולה ביוה"כ