דיני שלג בשבת

הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א

דיני שלג בשבת:

א. הליכה על שלג: מותר ללכת על שלג בשבת, אף שהשלג נימוח ומתרסק ע"י כך [ובתנאי שאין כוונתו לשם הריסוק].

ב. זריקת שלג: אין איסור לזרוק שלג בשבת [כמובן, הנדון כאן הוא מצד הלכות שבת, ולא מצד בין אדם לחברו].

ג. ניעור השלג מהבגדים ומהכובע: מותר לנער את השלג מהבגדים ומהכובע, ובתנאי שינער בקלות. אמנם אם הוא בגד העשוי מניילון, וכן שלג שעל השקית שע"ג הכובע – מותר לנער גם בחזקה.

ד. בניית בובת שלג: אסור לבנות בובת שלג בשבת, משום איסור בונה וכותב [וראה להלן מצד איסור "לא תעשון אתי"].

ה. יצירת כדורי שלג: בספר מקור חיים (לבעל החוות יאיר, סי' שכ) אסר לעשות כדורי שלג בשבת, אך נראה שאין למחות בילדים עד גיל מצוות.

ו. פינוי שלג מהדרך: מותר לפנות ברגליים שלג שנערם על הדרך. כמו כן כאשר יש חשש שבני אדם יחליקו על השלג, מותר לפזר עליו מלח על מנת להמיסו.

ז. שלג שעל המכונית: מותר לקחת את השלג שעל גבי המכונית ע"מ להשתמש בו באופן המותר. אמנם אם עושה זאת על מנת לנקות את המכונית, אסור משום מכין משבת לחול.

ח. מוקצה: שלג בשבת אינו מוקצה, אך אם הוא מלוכלך ואינו ראוי לשתייה, דינו כמוקצה מחמת גופו.

מקור הדין – מבואר בגמ' (שבת נא) ונפסק בשו"ע (סי' שכ ס"ט) ששלג מותר בטלטול בשבת, ואף שבזמנם היו משתמשים בשלג לאחר שנהפך למים, ובזמננו אין שותים את השלג המופשר, מ"מ אינו מוקצה מפני ששם משקה עליו (ועי' נדה יז).

ואף שבשר חי שאין רגילין לאוכלו בזמננו הוי מוקצה, מ"מ שלג שונה מבשר חי, מפני שבשר חי אינו ראוי לאכילה מצד עצמו, אך שלג ראוי בעצם לשתייה, אלא שאין רגילים לשתותו, ולכך אינו מוקצה.

ואין בו משום נולד, כמבואר בגמ' (עירובין מה:) לגבי גשם.

ט. איסור "לא תעשון אתי" בבובת שלג: יש להקפיד לחסר עין אחת או אף בבות השלג, משום איסור "לא תעשון אתי".

מקור: אע"פ שבדיני שבת מבואר שדבר שאינו מתקיים פטור אבל אסור מדרבנן, יש להסתפק האם בשאר איסורים הוא קל יותר ואין בו אפי' איסור דרבנן או שמא בשאר איסורים הוא חמור יותר והדבר אסור.

ולענין מחיקת שם השם שנכתב בדיו שאינו מתקיים, נחלקו האחרונים אם הוא אסור מדרבנן (כן דעת המקדש מעט יו"ד סי' רעו ס"ק נ, ובדעת קדושים שם ס"ק ז), או מדאורייתא (שדי חמד מערכה מ דף קיב, עיי"ש).

וכיון ששלג הוא דבר שאינו מתקיים, שהרי הוא נמס מאליו, יש להקל בזה ע"י שיחסר עין או אף, ואף שלדעת היעב"ץ (הובא באזמרה לשמך 209) הסובר שאסור לעשות גוף וראש אפי' אם הראש אטום כגולם, לא יועיל לחסר עין או אף, אך כיון שרבים חולקים עליו, ובפרט הכא דהוי דבר שאינו מתקיים, יש להקל בזה לכו"ע.

וכן יש לדון שבובת שלג לא נראית כצורת אדם ממש. אך בעשיית בובה שלמה עם ידיים ורגליים יש לחוש, ואף שהמהרי״ט (הובא בגליון הנ"ל) כתב להקל בעשייה עראית, רבים חולקים עליו [כמו כן יש להיזהר שלא לעשות צורת אדם מושלמת מפלסטלינה].

תיקונים להלכות הקודמות:

בענין מה שנתבאר ביום שני י"ט שבט – האוכל סלט פירות שיש בו מיעוט תפוזים ורוב בננות וכדו', ולא בירך שהחיינו על התפוזים – ההלכה היא ששוב אינו יכול שהחיינו על תפוז כשיאכל אותו לאחמ"כ בפני עצמו.

בענין מה שנתבאר ביום רביעי כ"א שבט – השותה מיץ תפוזים, שוב לא יכול לברך שהחיינו על תפוזים.