הלכה יומית מפי הגאון רבי עמרם פריד שליט"א
אמירת הלל והודאה לקב"ה על הניסים הגדולים שאירעו עמנו:
מבואר בגמ' (פסחים קיז.) "א"ר יהודה אמר שמואל שיר שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים, והלל זה מי אמרו, נביאים שביניהן תקנו להן לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן".
ולפי דברי הגמרא, לכאורה היה עלינו לומר בימים אלו הלל, על הניסים הגדולים ועל הישועה מהצרה, וכתקנת חז"ל הנ"ל לומר הלל על כל גאולה מצרה.
אמנם למעשה לא נהגו לומר הלל ניסים ועל שאר ישועות שאירעו עמנו, ויש לבאר טעם הדבר עפ"י דברי הראשונים שכתבו שאומרים הלל דווקא כאשר הצרה הייתה על כל ישראל (תוס' סוכה מד: ד"ה כאן, סמ"ג ריש הל' חנוכה, תלמידי ר' יונה ברכות יד., בה"ג הל' לולב דף לה סוף ע"א, רי"ץ גיאות מאה שערים ח"ב הל' הלל עמ' ד, מנהיג הל' הלל אות ל, מחזור ויטרי עמ' קצד, אמנם עי' במאירי פסחים שם).
וכתב בשו"ת חיים שאל (ח"ב סי' יא) שזהו הטעם שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש השמיטו את דברי הגמ' בפסחים הנ"ל, שכיון שצריך שהנס ייעשה לכל ישראל, אין זה מצוי בזמן הגלות לאחר החורבן.
ולכן למעשה לא אומרים הלל על הניסים שאירעו עמנו, אך צריך להודות לקב"ה על חסדיו הגדולים, ובפרט מה שאירע עמנו לאחרונה, שהושיענו הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, ועל כן יש לומר בציבור "מזמור לתודה", ולאחמ"כ "נשמת כל חי", שיש בזה הודאה על העבר ובקשה על העתיד, שנזכה לישועת ישראל וביאת משיח צדקנו במהרה בימינו (ועי' בפירוש הטור הארוך עה"ת, בראשית כט, לה).