חולים וקטנים בצום
א. חולה שיש בו סכנה שהצום מזיק לו ועלול להרע את מצבו, אינו צם [בדר"כ ברוב המחלות די בשתייה לשיעורין, וכפי שהתבאר בשלוחת דיני אכילה ושתייה לשיעורים].
ב. אדם שמרגיש שעומד להתעלף, כגון שרואה שחור מול העיניים או סחרחורת חזקה או שחש חולשה המקשה עליו לקום מהמיטה, צריך לשתות לשיעורים. ולאחר שהתחזק, הדבר תלוי במצבו.
ג. חולה שאין בו סכנה והצום לא יביאו לידי סכנה, צריך לצום.
ד. קטנים: עד גיל תשע – אינם צמים כלל, ומותר להאכילם בידיים [אפי' ממתקים]. מגיל תשע עד גיל מצוות – מחנכים אותם לתענית שעות, ויאכלו שעה לאחר שרגילים לאכול את ארוחתם הקבועה [דהיינו, ילד הרגיל לאכול ארוחת בוקר בשעה עשר, יאכל ביו"כ בשעה 11. ממתק קטן וכד' שאוכל בבוקר אינם נחשבים ארוחה קבועה].
ה. לעניין ליל יו"כ [בקטן מעל גיל תשע] – אם מרגיש צורך לאכול, מותר.
נטילת תרופות בצום
א. חולה שיש בו סכנה, דהיינו שאם לא ייטול תרופות יש אף חשש סכנה, נוטל תרופות כהרגלו.
ב. חולה שאין בו סכנה, דהיינו שהוא נפל למשכב או חולה כל גופו [שאינו יכול לתפקד], אפי' שאין בו סכנה, מותר לו לקחת תרופות שאין בהם טעם, ואם לא יכול לבלוע בלא מים, יש מקילים שיכול למרר מים [ע"י מלח או כמה שקיות תה ללא סוכר] ולבלוע את הכדור עם מים מרים [ויש מקלים לבולעו ע"י שאוסף את הרוק].
ג. מי שיש לו רק מיחושים ואינו מוגדר אפילו כחולה שאין בו סכנה, אסור לו לקחת תרופות אף בלא מים, וכמו שבכל שבת הדבר אסור משום רפואה בשבת.
ולכן אדם בריא הנוטל כדורים [שאינם של רפואה, ומותר לקחתם בשבת], יטלם ללא מים, אך עם מים, אסור.
וכן הדין בכדורים הורמונליים וכדומה, שמותר ליטלם ללא מים. ואם האשה אינה יכולה ליטול ללא מים – התבאר דינה במקום אחר, ותשאל חכם.
כדורים עם טעם [שאין בהם איסור רפואה], מותר לבולעם כשהם עטופים בנייר טישיו וכדו'.