אדם  שהתעורר לפני סוף זמן קריאת שמע

יקרא מיד את שלוש הפרשיות של קריאת שמע, ואחר כך יתפלל כרגיל [ואם אין זמן ליטול ידיים, ינקה ידיו בבגדו, ויקרא אפילו במיטה עם בגדי שינה. כמו כן אם אין זמן לברך ברכות התורה לפני שקורא, יברך אחר כך].

אם יש עוד כמה דקות: ידלג על מזמורי פסוקי דזמרה, ויאמר רק ברוך שאמר אשרי וישתבח, כדי שיספיק לקרוא קריאת שמע עם ברכותיה לפני סוף זמן קריאת שמע.

הנמצא באמצע פסוקי דזמרה וחושש שהזמן עומד לעבור, ולא יספיק לקרוא בזמן אפילו אם ידלג – יקרא את שלוש הפרשיות באמצע פסוקי דזמרה, אפילו אם הוא באמצע עניין.

אם לא יספיק גם לקרוא קריאת שמע עם ברכותיה לפני סוף הזמן וגם להתפלל במניין: יקרא קריאת שמע לפני התפילה, ואחר כך יתפלל במניין.

אחרי שקרא קריאת שמע בזמן, מתפלל כרגיל, מפני שברכות קריאת שמע נאמרות עד סוף זמן תפילה.

סוף זמן קריאת שמע העיקרי להלכה הוא כדעת הגר"א, ויש שמקפידים על זמן המגן אברהם.

אדם שהתעורר לפני סוף זמן תפילה

באופן שאם יתפלל כסדר מבלי לדלג, לא יסיים שמונה עשרה לפני סוף זמן תפילה – צריך להתחיל מיד מברכת 'יוצר אור', מפני שסוף הזמן של ברכות קריאת שמע הוא בסוף זמן תפילה, ולכן לא מדלגים עליהן לצורך תפילת שמונה עשרה בזמן.

על מה מדלגים: ברכות השחר; ברכות התורה (ובברכת 'אהבה רבה' מכוונים לצאת ידי חובת ברכות התורה, ולומדים מעט אחרי התפילה); טלית ותפילין; כל פסוקי דזמרה, ואם אין לו זמן ידלג גם על 'ברוך שאמר', 'אשרי' ו'ישתבח'. כמו כן ניתן לדלג גם על פרשיות קריאת שמע עצמן.

כאמור, ברכות קריאת שמע בזמנן [היינו לפני סוף זמן תפילה] קודמות לשמונה עשרה בזמנה. וגם אם אמירת ברכות קריאת שמע תגרום שתפילת שמונה עשרה תהיה אחרי סוף הזמן, אומרים אותן קודם ולא מדלגים עליהן.

עדיף להתפלל ביחידות לפני סוף הזמן מאשר במניין אחריו, ובתנאי שאינו נוהג כך בקביעות.

כאמור, עדיף להתפלל בזמן גם בלי תפילין. ולאחר התפילה יניח תפילין ויקרא איתן קריאת שמע [וגם אם כבר קרא קריאת שמע, לא יניח תפילין ויחלוץ מבלי לומר כלום, אלא יאמר שוב קריאת שמע, או פרשה אחרת או מזמור תהלים].

אם עבר סוף זמן תפילה באמצע ברכות קריאת שמע: אם התאחר באונס, ממשיך כרגיל. אך אם לא התאחר באונס, אינו חותם את הברכה בשם ומלכות.

אחרי התפילה משלימים את ברכות השחר, טלית ותפילין עם קריאת שמע, פסוקי דזמרה ופרשיות קריאת שמע. אך 'ברוך שאמר' ו'ישתבח' אי אפשר להשלים לאחר התפילה.

עדיף להתפלל בישיבה, למשל באוטובוס, לפני סוף הזמן, מאשר בעמידה אחריו. צורת התפילה בישיבה התבארה בשלוחה 59.

אדם שהתעורר אחרי סוף זמן תפילה ולפני חצות

מי שלא היה אנוס, לא יכול לומר ברכות קריאת שמע, ולכן יתפלל כרגיל עד 'ישתבח' [כולל 'ישתבח'], מדלג לקריאת שמע ואומר את ג' הפרשיות עד 'השם אלוקיכם אמת', ומשם מדלג לשמונה עשרה.

אולם מי שהיה אנוס, לבני אשכנז מתפלל כרגיל כולל ברכות קריאת שמע. ולבני ספרד יש בזה דעות, ורבים סוברים שדינו כדין אדם שלא היה אנוס, שבכל אופן אינו יכול לברך ברכות ק"ש. 

מי נחשב אנוס: מי שתכנן לקום בזמן, כיוון שעון מעורר או מינה מישהו שיעיר אותו, ולא קם. נשים נשואות שמתפללות מאוחר נחשבות תמיד אנוסות. מי שהתעורר וחזר לישון, או שהלך לישון מאוחר וידע שלא יקום בזמן, אינו נחשב אנוס.

את כל ברכות השחר אפשר לומר בדיעבד עד חצות (ובשלוחה הבאה התבאר אילו ברכות מברכים לאחר חצות).

אם לא יספיק לסיים שמונה עשרה לפני חצות, לא יתחיל, אלא ימתין למנחה ויתפלל פעמיים. אך אם כבר עמד באמצע התפילה כשעבר חצות, יסיים אותה, ואינו צריך להשלים במנחה.

אדם שהתעורר אחרי חצות

אי אפשר להתפלל שחרית לאחר חצות, אלא יש להתפלל מנחה פעמיים, הראשונה לשם מנחה, והשנייה לשם תשלומין על שחרית.

דיני תפילת תשלומין התבארו בפירוט ובהרחבה בשלוחה 56, ונזכיר כאן את עיקרי הדברים: בין שתי התפילות אין להפסיק בשום דבר, אלא ממתינים כשלוש שניות, ולכתחילה אומרים ביניהם 'אשרי'. התשלומין הם על שמונה עשרה בלבד. יש תפילת תשלומין גם למי שפשע ולא התפלל, וכגון שהתעורר וחזר לישון. רק מי שלא התפלל במזיד, אינו מתפלל תשלומין.

מברכים על הציצית והתפילין, וכן מברכים ברכות התורה. ברכות השחר: בני אשכנז מברכים רק 'שלא עשני גוי', 'עבד' ו'אשה'. ומבני ספרד יש שמברכים את כל ברכות השחר.

קוראים קריאת שמע עם תפילין.

אסור לאכול לפני הנחת תפילין ולפני מנחה והתשלומין, וכפי שאסור לאכול לפני תפילת שחרית.