1 – דינים כלליים
בכל שמונת ימי חנוכה [כולל ראש חודש טבת] גומרים את ההלל, ומברכים לפניו ולאחריו, גם בני ספרד.
נשים פטורות מאמירת ההלל, כי זו מצוות עשה שהזמן גרמא, אבל רשאיות לאמרו בברכותיו. בנות ספרד הנוהגות שלא לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, יאמרוהו ללא הברכות.
יש לומר הלל בציבור, אך ניתן לאומרו גם ביחידות. איש או אשה אשכנזים האומרים הלל ביחידות, יברכו לפני ההלל ולאחריו.
אומרים הלל בבית האבל בחנוכה, ואף האבל עצמו אומר.
אומרים הלל בעמידה, חולה או חלש שקשה לו לעמוד, רשאי לשבת.
מותר לשיר את קטעי ההלל, אך אין לומר הלל עם כלי נגינה בבית הכנסת.
2 – זמן אמירת ההלל, דין מי שהתאחר באמירתו, ואכילה לפניו
לכתחילה אומרים הלל מיד לאחר שמונה עשרה של שחרית [מבלי להפסיק בין שמו"ע להלל].
בדיעבד אפשר לומר הלל בברכה כל היום עד השקיעה. אך מהשקיעה עד צאת הכוכבים אומרים בלא ברכה, לא לפניו ולא לאחריו.
מי שלא התפלל שחרית עד חצות, מתפלל בסדר הזה: מנחה, תשלומין לשחרית, ואחר כך הלל. ובימים שיש מוסף, יתפלל מוסף לאחר ההלל.
כשם שאסור לאכול לפני שחרית, כך אסור לאכול לפני הלל. רק אדם חלש שמותר לו לטעום לפני שחרית, מותר לו גם לטעום לפני הלל. לנשים אפשר להקל בכך, וכפי שמקילים להן לאכול לפני שחרית.
3 – דין מי שדילג או הפסיק באמצע הלל שלם
מי שאמר חצי הלל במקום הלל שלם: אם עדיין לא סיים, יחזור ל"לא לנו", וימשיך כסדר [וכן אם דילג על קטע אחר, ואפילו על מילה אחת, יחזור למקום שדילג, וימשיך משם כסדר]. אם כבר סיים ובירך את הברכה בסוף, יחזור על ההלל עם ברכה.
אין להפסיק בדיבור באמצע ההלל, מהברכה שלפניו ועד הברכה שאחריו.
אין לכפול פסוקים בהלל, אלא במקום שנהגו לכפול. יחיד אומר את פסוקי "הודו" ברצף, בלי חזרות.