מצטער

א. מצטער פטור מן הסוכה, ובתנאי שזהו צער ברמה כזו שהיה יוצא מחמתו מהחדר שנמצא בו לחדר אחר, וכן בתנאי שהוא דבר שדרך בני אדם להצטער בו.

ב. בכלל מצטער הוא מי שאינו יכול לישון או לאכול בסוכה, מפני הרוח, או הקור או החום, או ריח, או זבובים ויתושים וכיוצא בזה. כמו כן אם מצטער מחמת רעש [כגון שמחת בית השואבה], באופן שהוא רעש חזק שמחמתו היה עובר לחדר אחר – פטור מלישון בסוכה.

ג. פטור מצטער מחמת חום, נאמר רק לאדם שבנה סוכה שנעים לשהות בה, וכעת באופן חד פעמי חם לו בה. אך סוכה שתמיד חם בה, אין בה פטור מצטער, וצריך להביא מזגן שיקרר את הסוכה. ונראה שאם בכל הלילות יכול לישון שם, ובכל הימים אינו יכול [כי בצהריים חם יותר], הרי זה נחשב שמצטער באופן חד פעמי, ויכול לישון בצהריים בביתו.

ד. חולה שאין בו סכנה פטור מן הסוכה, ולכן החש בראשו או בעיניו והסוכה קשה לו, פטורים הוא ומשמשיו מן הסוכה.

ה. אישה המפחדת לישון לבד בבית – אם הבעל עצמו אינו מצטער מכך, אינו בכלל פטור מצטער. אולם כאשר הבעל עצמו בצער מחמת פחדה של אשתו, יש להסתפק אם נכלל בכלל פטור מצטער, שמחד אכן יש לו צער לישון בסוכתו, אולם מאידך אין הצער מעצם הסוכה אלא מגורם חיצוני. ולהלכה נראה להקל בזה.

ו. אם יש אורחים בסוכה ואינו יכול לישון שם – יש להסתפק אם זה נחשב מצטער שפטור מן הסוכה, כיוון שאין הצער מגוף הסוכה. ולהלכה נראה להקל בזה.

הולכי דרכים

הנוסע או מטייל בתוך עיר מגוריו – חייב בסוכה. ואף אם נסע לגינה הרחוקה מביתו, אינו נחשב כהולכי דרכים, כיון שלא יצא מעירו.

נוסע או מטייל מחוץ לעיר מגוריו – בין אם נמצא כעת בנסיעה, בגינה, במסעדה, בכותל המערבי, ואפילו אם מתארח בבית קרוביו לכמה שעות – פטור מאכילה ושינה בסוכה, אם אין שם סוכה זמינה. אך אם יש שם סוכה זמינה, צריך לאכול ולישון בסוכה, ומברך "לישב בסוכה".