א. אדם שבירך 'לישב בסוכה' ולא יצא מהסוכה עד שהתחיל את הסעודה השנייה – דעת רוב הפוסקים שאינו מברך שנית 'לישב בסוכה', אולם דעת הב"ח והט"ז שמברך שנית. ולמעשה לא יברך.
ב. אדם שבירך 'לישב בסוכה' וסיים סעודתו, ויצא לעסקיו או לתפילת שחרית [שהיא יציאה גמורה] – לדעת כל הפוסקים כשחוזר לסוכה לאכול בה סעודה נוספת עליו לברך שנית 'לישב בסוכה'. ואם יצא לתפילת מנחה או מעריב – נראה שגם באופן זה יש לברך שנית 'לישב בסוכה'.
ג. אם סיים סעודתו ויצא מהסוכה על דעת לחזור מיד – נחלקו הפוסקים אם כשחוזר ואוכל סעודה חדשה יברך שנית, ומספק לא יברך שנית.
ד. יצא באמצע הסעודה להתפלל מנחה או מעריב וחוזר לאחר תפילתו לסוכה – אינו מברך 'לישב בסוכה' כיוון שאינה יציאה גמורה. אך אם יצא יציאה גמורה, כשחוזר לסוכה להמשיך הסעודה – יברך 'לישב בסוכה' פעם נוספת.
ה. הולך באמצע סעודתו לסוכת חבירו: אם אוכל בסוכת חבירו – צריך לברך שם שנית ברכת 'לישב בסוכה', ואולם אם היה דעתו מתחילה כשברך 'לישב בסוכה' בסוכתו שלו ללכת אחר כך ולאכול בסוכת חבירו לא יברך בסוכת חבירו, משום שנפטר בברכה שבירך בסוכתו שלו.
ו. סיים סעודתו ובירך ברכת המזון ואחר כך הלך לסוכת חבירו [וכן אדם שאכל לאחר התפילה בסוכת בית הכנסת, ולאחמ"כ הלך לביתו לאכול] – אם אוכל שם פת צריך לברך שוב 'לישב בסוכה'.
ז. התחיל לאכול בסוכה ויצא מפני הגשם – יש להסתפק אם עליו לברך שנית 'לישב בסוכה' לכשייפסקו הגשמים וישוב לסוכתו, מפני שנתבטלה המצווה. ולמעשה לא יברך.